מצוקת הדיור היא ללא ספק הנושא החם ביותר של השבועות האחרונים. צעירי ארצנו יוצאים בהמוניהם למחות על יוקר המחייה ועל העובדה כי הקמת בית בישראל הפכה להיות משימה בלתי אפשרית. המחאה הגדולה מלווה בסיסמאות מפוצצות עם המון תסכול, כאב, חוסר אונים אבל גם עם יצירתיות ומקוריות שרק מראה מאיזה חומר קורץ הדור הזה, דור שנות ה-70. בתקווה כי מחאת ההמונים לא תדעך במהירות ועד שמישהו בממשלה אכן יחליט לעשות סדר, החלטנו לבדוק איך הגענו למצב הזה, אבל יותר מכך איך מצאנו פתרונות עד כה והאם הם משתלמים לכולם?. לקחנו לדוגמא את תופעת פיצול הדירות במרכז הארץ, בה הופכים דירת ארבעה חדרים לשלוש דירות קטנות. למה הרשויות המקומיות הוציאו חוק נגד הפיצול ומי המרוויחים והמפסידים מכל התופעה הזו?
אחת הבעיות הגדולות בשוק הנדל"ן היא בעיית ההיצע מול הביקוש. בזמן שמפקד האוכלוסין מפרסם כל שנה את נתוני הגידול הטבעי במספר תושבי ישראל, מפת מדינתנו אינה משתנה ואינה ניתנת להגדלה בשקל תשעים. למרות זאת עדיין יש לנו שטחים רבים לבנייה, וזו אכן הסיבה ששום דבר לא עצר ממשלות רבות בעשור האחרון להפשיר קרקעות לבנייה, הבעיה הייתה מי קיבל את השטחים ומה הוא עשה איתם. הרצון של קברניטי ארצנו להשתוות למדינות מפותחות בעולם המערבי גרם להם לשכוח שאנו מדינה קטנה בת שישים וקצת וכי רוב תושבי מדינת ישראל אינם בני העשירון העליון שיכולים להרשות לעצמם להתהלך בסטייל דמוי מנהטן. בשל חטא היוהרה מתפארת מדינתנו ובמיוחד העיר תל אביב בשכונות ומגדלי יוקרה שאת הזכות לגור בהם יש רק לעשירים. ההתעלמות מהדיור הציבורי וההחלטות לא להפשיר שטחים עבור פרויקטים "ממוצעים" גרמו לסיטואציה בה דירת שלושה חדרים עולה היום לא פחות ממיליון ₪. עבור הדור היצירתי, כן אותו דור שנות ה-70 שיישן כבר חודש באוהלים, הסיכוי שיהיה לו אי פעם מיליון ₪ יהיה אם הוא יזכה בלוטו, או באיזו תוכנית טראש ריאליטי.
היות וסיכמנו שהסיכוי למיליון ₪ ולקניית דירה שואף לאפס, לצעירים אין יותר מדי ברירות והם נאלצים לשכור דירות, אך גם כאן, מחירי הדירות מופקעים היות והביקוש עולה על ההיצע בכמה וכמה דרגות. העיר תל אביב היא אחת הערים המפותחות בעולם הן מבחינת נדל"ן והן מבחינת הייטק, תרבות ואופנה. הנהירה של הצעירים היא לגיטימית והרצון להתפתח הביאה לפתרונות יצירתיים שעקפו במעט את מצוקת הדיור. אחד הפתרונות הנפוצים בתל אביב בשנים האחרונות הוא "פיצול" דירות כאשר בעלי בתים החליטו לפצל את דירותיהן המרווחות ולהפוך אותן לדירות חדר עם מטבחים משותפים. דמי השכירות עבור אותן דירות נעים בין 2000 ש"ח ל 3500 ₪ תלוי באזור בו ממקומות הדירות. אז נכון שבעלי הדירות חשבו היטב איך הם מעצימים את ההכנסה החודשית שלהם כאשר הם מבצעים את אותו "פיצול", אך פתרון הדיור לצעירים וצעירות שזה עתה הגיעו לעיר הגדולה הביא לא מעט מהם לנצל את האפשרות להתגורר ללא שותפים גם אם מדובר בדירת חדר בגודל של 25 מטרים עם מטבח משותף. בשבילם? העיקר שמדובר בתל אביב.
הפתרון היצירתי הזה הקל במעט את מצוקת הדיור ולפי הסטטיסטיקות בשנים 2007 – 2010 נוצרו עוד כ 5000 דירות בנות חדר בתל אביב (לא כולל את הערים השכנות כמו רמת גן, גבעתיים וכו'). הרבה מאוד צעירים נהנו וברכו על הזכות שניתנה להם לשכור דירה ראויה וקטנה בעיר הגדולה וזאת בכדי להצליח. בשנה החולפת החליטה עיריית תל אביב לשים קץ לתופעה הזו והוציאה חוק כנגד. לא מעט אנשים התנגדו לחוק בטענה שהוא פוגע בדור הצעיר שרק רוצה מקום להניח את ראשו ולהתפרנס בכבוד. בעצרת הגדולה שהתקיימה במוצ"ש ברחבת מוזיאון תל אביב עלה גם נושא ביטול חוק הפיצול בעיר, אבל השאלה הגדולה היא האם המארגנים שאלו את עצמם מדוע החליטה העירייה לחוקק את החוק?. אנחנו חושבים שהעירייה בניגוד לחבר'ה הצעירים פשוט מודעת ל"רוח הישראלית" שדאגה להרוס גם את הפיתרון היצירתי הזה. או שראשי העירייה והוועדות צפו שבוע שעבר כמונו ב"אולפן שישי" בערוץ 2. הכתבה מעוררת הדאגה ששודרה רק הראתה עד כמה אין שחור ולבן בכל נושא פתרונות מצוקת הדיור. בכתבה ראינו שיכון דירות בעיר בת ים בו מתגוררים כ 400 קשישים עולים חדשים, ניצולי שואה ואנשים קשי יום שחיים בתת תנאים הכוללים נזילות מהתקרה, קריסת חלקי קירות, חשמל פתוח וגז דולף. התמונות הקשות של הניצול והפגיעה בכבודם של הקשישים הראו את הצד האפל של פיצול הדירות שכל כך נוח לצעירים. סביר להניח שהמקרה הזה אינו בודד ויש עוד עשרות שיכונים כאלה שייעודם הוא מחלבת כסף מאנשים קשיי יום שמפחדים שיזרקו אותם לרחוב. הכתבה רק הוכיחה שלמטבע יש שני צדדים וכי כמו שיש דירות מפוצלות ונאותות למחייה ישנן כאלה שהן פשוט לא ראויות אפילו לא לחיות. נכון יהיה להצטדק ולהגיד כי העירייה יכלה לא לחוקק את החוק למען צעירים ולהגביר את האכיפה על הניצול הפושע של הקשישים, אבל האם באמת זה אפשרי?. מכאן נשאלת השאלה האם באמת כעסו של הדור הצעיר על חקיקת החוק ובכלל כל הסיסמאות המפוצצות של השבוע האחרון אכן מראות את המציאות כפי שהיא? האם באמת הכל או שחור או לבן? אנחנו מאמינים שהפתרון למצוקת הדיור בארץ ובטח בתל אביב אינו יכול להתקיים מבלי שתהיה חשיבה מעמיקה מהייסוד. וכפי שכתבנו קודם, מי שצריך להרים את הכפפה ולהפסיק לחשוב שהעולם שייך לעשירים היא הממשלה, ולאוו דווקא הממשלה הנוכחית. ההזנחה הפושעת ואי הפשרת הקרקעות אינה נגזרת של שנה או שנתיים אלא של עשור שנים מינימום. אבל גם מסע ארוך מתחיל בצעד אחד קטן. ואתם דור שנות ה-70 היצירתי, טיפ קטן, תסתכלו לפעמים גם ימינה ושמאלה לראות מי סובל כאשר אתם נהנים, זה עוד יהיה לכם לרועץ. אחרי הכל לא סתם נאמר המשפט: "לא מדבשו ולא מעוקצו".